אנו שומעים על תאונות דרכים חדשות לבקרים, ושכיחותן וחומרתן רבה. בכדי להילחם בתאונות הדרכים, רשויות האכיפה והתביעה מחמירות עם הנהגים, ומגישות נגדם כתבי אישום במסגרת הליך פלילי, ובתי המשפט לוקחים חלק במאבק בעזרת החמרת הענישה.
תאונות הדרכים מחולקות לשלושה סוגים עיקריים: תאונה ללא נזק או נזק לרכוש בלבד; תאונה עם נזקי גוף; תאונה קטלנית. העונש המוטל תלוי בסוג התאונה שהתרחשה ובחומרתה, בנזק שנגרם, ובנסיבותיו של הנאשם שעומד לדין.
מהם התנאים להגשת כתב אישום?
בכדי להגיש כתב אישום כנגד נהג שהיה מעורב בתאונת דרכים, בתום החקירה המשטרתית יש לעמוד בשני תנאים:
- ישנן ראיות לכאורה – הראיות יכולות להיות מבוססות על עדי ראיה, הסימנים שנותרו על הכביש, מצלמות שתיעדו את האירוע, ממצאי החקירה, ועוד. ראיות אלו, בסיום ההליך המשפטי, אמורות להוות ראיות שיוכחו את אשמתו של הנהג מעל לספק סביר.
- עניין לציבור – הכוונה, האם יש אינטרס ציבורי בהעמדת הנהג לדין. בעבירות אלו, יש חשיבות להרתעת נהגים עבריינים עתידיים, והאינטרס הציבורי חזק אף יותר בעבירות בהן יש נפגע בתאונה והיא מוגדרת כחמורה.
כאשר שני הפרמטרים מתקיימים ובתום החקירה הוחלט על הגשת כתב אישום, התיק יעבור לרשות התביעה הרלוונטית, כתלות בחומרת התאונה – הפרקליטות או התביעה המשטרתית.
תאונת דרכים עם נזק קל לרכוש בלבד
הסוג הראשון, הן תאונות שלא גרמו לנזק, או לנזק קל לרכוש בלבד. אם תאונות אלו נגרמו עקב ביצוע של עבירת תנועה (למשל, נהיגה בשכרות, נהיגה במהירות מופרזת או אי-ציות לתמרור), אך לא היו נפגעים – המשטרה תגיש כתב אישום בגין אותה עבירת תנועה. הענישה שתוטל כוללת שלילת רישיון, כאשר תקופת השלילה תלויה בחומרת המקרה. מקרים אלו רוב לא יובילו למאסר בפועל, אלא אם מדובר בנהג שבעברו עבירות תנועה חמורות.
במקרים בהם התאונה לא נגרמה עקב עבירת נהיגה חמורה ונגרם נזק קל בלבד, המשטרה לא תיטה להגיש כתב אישום ולא יפתח הליך פלילי. במקרים כאלה, מסביר עו"ד שחר זמלר כי הטיפול בנזקי התאונה יתבצע לרוב בתביעת נזיקין אזרחית, בין חברות הביטוח של הרכבים המעורבים.
תאונת דרכים עם נזק לאדם
הסוג שני, הן תאונות בהן נגרם נזק משמעותי יותר לרכוש, או חבלה של ממש שנגרמה לאדם שהיה מעורב בתאונה. חבלה של ממש, לא חייבת להיות נזק בלתי הפיך, אלא חתכים או שטפי דם, וגם שברים או פצעים פתוחים.
במקרים בהם התאונה גרמה לחבלה ממשית (גם שאינה מסכנת חיים), לקצין משטרה יש סמכות לפסול מנהלית את רישיונו של האדם המעורב עד ל-60 ימים, לאחר שהוא עורך לו שימוע. מעבר לכך, יוגש כנגד הנהג כתב אישום בגין הפגיעה, ובסופו של ההליך הפלילי, הנהג עתיד להיענש ולקבל שלילת רישיון ארוכה יותר, לצד ענישה נלוות, כמו קנס כספי, פיצוי, שלילה על תנאי או מאסר על תנאי.
בעבירות מסוימת – כמו בגרימת חבלה של ממש, ישנה שלילת מינימום של שלושה חודשים. במקרים חמורים, השלילה תהיה לתקופת זמן ארוכה יותר, והנהג עשוי להיות חשוף למאסר בפועל, כתלות בחומרת הפציעה ובעברו התעבורתי.
תאונת דרכים קטלנית הגרמה למותו של אדם
הסוג השלישי הוא תאונות בהן אדם נפטר. במקרה זה, הפסילה המנהלית על ידי קצין משטרה היא פסילת חובה, והיא תימשך ל-90 ימים, כאשר כנראה לאחר מכן תיוותר כפסילת רישיון עד תום ההליכים המשפטיים. לאחר הגשת כתב האישום והרשעת הנהג, הוא יעמוד בפני מאסר בפועל למספר שנים, קנס כספי משמעותי, ושלילת רישיון לתקופה ממושכת ואף לצמיתות.
בתאונות דרכים קטלניות, רשות התביעה היא הפרקליטות והיא תגיש את כתב האישום, ועליה לבחור את סעיף האישום – האם המתה בקלות דעת או הריגה ברשלנות. ההבדל ביניהם הוא תהומי, שכן בגין הריגה ניתן לקבל עד 20 שנות מאסר בפועל, ואילו בגין רשלנות – עד שלוש שנים.
ההבדל בין שתי עבירות אלו, נובע מהיסוד הנפשי של הנהג, קרי – "הלך הרוח" בו שהה בעת ביצוע העבירה. בעוד בהריגה ברשלנות, הנהג לא היה מודע לכך שמעשיו עלולים להוביל למוות של אדם, בהמתה התביעה מוכיחה שהנהג היה מודע לכך שמעשיו עלולים להוביל למוות של אדם (אך לא מנע זאת). לפיכך, העונש על המתה חמור בעשרות מונים, ועושים בו שימוש לרוב במקרי נהיגה בשכרות.
תרחיש חמור נוסף, הוא במקרה של תאונת "פגע וברח", כאשר הנהג מפקיר את הנפגע ובורח מהזירה. במקרים בהם הנהג ברח והנפגע נפטר מפצעיו, הענישה יכולה להגיע עד ל-14 שנות מאסר בפועל.
גם כאשר לא נגרם מוות אבל הנהג הפקיר את הנפגע, הוא עלול לעמוד בפני עונש מאסר בפועל של מספר שנים, תלוי בנסיבות המקרה. זאת אומרת, שייתכן ובוצעה עבירת תנועה קלה, שלא גרמה לנזק רב, ואילו הנהג היה עוצר, היה מוגש כנגדו כתב אישום יחסית מקל. עם זאת, לאור עזיבתו את הזירה, כתב האישום יוחמר ואיתו גם הענישה.
סיום
ניתן לסווג את תאונות הדרכים לשלוש קטגוריות – תאונה עם נזק לרכוש; תאונה עם נזקי גוף; תאונה קטלנית. הענישה בגין כל קטגוריה שונה ותלויה, למשל: בחומרת המקרה, בנזק שנגרם, ברשלנות הנהג, בנסיבותיו האישיות ובעברו התעבורתי.
בעוד שבתאונות קלות הנהג יכול לחמוק ממאסר בפועל ולעמוד בפני שלילת רישיון וקנס כספי, בתאונות חמורות ואף קטלניות, הנהג חשוף למאסר בפועל למספר שנים, לשלילת רישיון ארוכה ולעיתים אף לצמיתות, לצד ענישה נלוות.
מעבר לכך, בתאונת בהן הפקיר הנהג את הנפגע, הנהג עשוי להיענש על עצם ההפקרה, ולא רק על עבירת התנועה עצמה, ובמקרים החמורים – יוטל עליו מאסר בפועל.
לייעוץ ראשוני חייג 
חייג עכשיו
צור קשר