עבירת הפציעה הינה עבירת אלימות המופיעה בסעיף 334 לחוק העונשין. לעבירה זו שתי דרגות חומרה: עבירת הפציעה "הרגילה", היא בדרגת עוון; ועבירת הפציעה בנסיבות מחמירות, היא בדרגת "פשע".

החוק מונה מספר תרחישים אשר תחתם, עבירת הפציעה הרגילה, תהפוך לעבירת פציעה בנסיבות מחמירות. בכך, העונש על ביצוע העבירה עלול להיות מוכפל.

ניתוח רכיבי עבירת הפציעה

על מנת להבין מהי עבירת הפציעה בנסיבות מחמירות, ננתח את כלל רכיבי העבירה.

תחילה, נבין מהו פצע, הגדרת "הפצע" מצויה בסעיף 43כד לחוק העונשין, הוא סעיף ההגדרות בחוק. על פיו, "פצע" הוא "חתך או דקירה המבתרים או בוקעים כל קרום חיצוני של הגוף, ולענין זה קרום חיצוני הוא כל קרום שאפשר לנגוע בו בלי לבתר או לבקוע כל קרום".

לשונה של עבירת הפציעה הרגילה קצר: "הפוצע חברו שלא כדין, דינו – מאסר שלוש שנים." אם כן, בצירוף הגדרת ה"פצע" שלעיל, אנו מבינים כי לעניין היסוד העובדתי, אין זה משנה כיצד נגרמה הפגיעה, אלא מספיק כי נגרמה לקורבן הפגיעה בפועל, למשל: שטפי דם, שריטות, חתכים ועוד.

אגב, עבירת הפציעה במידת חומרה גבוהה יותר מוגדרת ומובדלת בחוק העונשין כתקיפה הגורמת חבלה של ממש (סעיף 380 לחוק העונשין).

אם כן, על מנת שיתגבש היסוד העובדתי של עבירת הפציעה, חובה על התביעה להוכיח כי אכן לקורבן נגרם נזק ממשי, במציאות הפיזית, עקב המעשה שעשה הנאשם. מכיוון שלרוב מדובר בפגיעות יחסית קלות אשר יש להן נטייה לעבור מהר, ולעיתים עד שמתחיל המשפט אין להן זכר על הקורבן, ניתן להוכיחן בעזרת תמונות שצולמו סמוך לאירוע או מסמכים רפואיים.

לעניין היסוד הנפשי הנדרש בעבירה זו, קרי, "הלך הרוח" של הנאשם בעת ביצוע העבירה, על התביעה להוכיח מודעות להתנהגות, לנסיבות ולאפשרות גרימת התוצאות (דהיינו, הפגיעה בפועל). זאת אומרת, עבירה זו אינה מצריכה כוונה לפגוע בקורבן מצד הנאשם, אלא רק מודעות לעובדה שעושה כן ושהוא אכן עלול לפגוע פגיעה ממשית בקורבן.

לאחר שהבנו את עבירת הפציעה הרגילה, נפנה להבין מהן "נסיבות מחמירות":

עבירת הפציעה בנסיבות מחמירות מצויה בסעיף 335 לחוק העונשין, ואלו הן הנסיבות המחמירות המצוינות שם:

1. פציעה בצוותא. בשעת עשיית מעשה הפגיעה, הנאשם לא פעל לבדו, ונכח איתו לפחות עוד אדם אחד. יש להדגיש, כי אין זה משנה אם הפציעה הספציפית נעשתה רק על ידי אחד מהמעורבים, חלקם או כולם, כלל הנוכחים בעת הפגיעה יואשמו בנסיבה המחמירה.
2.  פציעה שעבריין מזוין. הנאשם, בעת ביצוע העבירה, נשא עליו נשק חם או קר. לעניין זה חשוב לציין, כי על מנת להיות מורשע בנסיבה מחמירה זו, אין הכרח כי הפציעה תיגרם על ידי הנשק, וכן אין זה משנה מהו הנשק בו השתמש הנאשם (למשל, רובה או סכין).
3. הקשר המשפחתי בין הנאשם לקורבן. אם עבירת הפציעה נעשתה כלפי בן משפחה, בן זוג (לרבות ידוע בציבור ובן משפחה בעבר), כלפי קטין או כלפי חסר ישע עליו היה הנאשם אחראי – יורשע הנאשם בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות.

מתוך כך, ניתן לראות כי המחוקק מייחס חשיבות יתרה לעובדה אם המעשה העברייני בוצע על ידי שני אנשים או יותר, תוך שימוש בכלי נשק (אף אם לא בעזרת כלי הנשק), וכאשר העבירה נעברה אל מול בן משפחה, קטין או חסר ישע.

הענישה בעבירת הפציעה

בעוד שעל עבירת הפציעה הרגילה ניתן להטיל עונש של עד שלוש שנות מאסר כאמור, כרף עליון, על עבירת הפציעה בנסיבות מחמירות, ניתן להטיל עד שש שנות מאסר, קרי, מדובר בעונש כפול.

על מנת לגזור את העונש בעבירה זו, בית המשפט יתחשב, בין היתר, בתוצאת הפגיעה בפועל, בטיב הפציעה (קלה או אנושה), באופי ביצוע העבירה, בתכנונה מראש, בחומרת המעשים, בקשר שבין הקורבן לנאשם, או אם העבירה נעברה לצורך הגנה עצמית, למשל.

מעבר לכך, בעת קביעת העונש יבחן בית המשפט את נסיבות הנאשם הספציפי – גילו, עברו הפלילי ועוד. לאחר שיקלול כלל אלו – יקבע בית המשפט את העונש הסופי אשר יוטל על הנאשם.

סיום

אם כן, על מנת להבחין בין עבירת הפציעה הרגילה לבין עבירת הפציעה בנסיבות מחמירות, יש לבחון את האופן בו התבצעה העבירה. התנאי הבסיסי החייב להתקיים בשתי עבירות אלו, הוא שאכן נגרמה פגיעה ממשית לקורבן.

אם הנאשם ביצע את העבירה לבדו, או שביצע אותה ללא שימוש בנשק חם או קר, הוא יורשע בעבירת הפציעה הרגילה. אך, אם יוכח כי התממשו אחת מחלופות אלו, או שהנאשם ביצע את העבירה כנגד בן משפחתו, או כנגד קטין או חסר ישע, עולה רף החומרה והנאשם עלול להיות מורשע בעבירת הפציעה בנסיבות מחמירות, וכפועל יוצא מכך – לשאת כפל עונש.

*המידע דלעיל מוגש מטעם המרכז לייעוץ בפלילים. המרכז מספק לקוראים מידע משפטי מעודכן ומקיף בתחום הפלילי – חקירות, מעצרים, הגנה משפטית ועוד. את המרכז מובילים צוות של עורכי דין פליליים מנוסים אשר שמים דגש על השקעה בכל פרט, חשיבה מעמיקה וניסיון בשטח כדי לייצג נאשמים בפלילים בצורה ראויה ומקצועית.