עבירת האיומים הינה עבירה בעלת מאפיינים ייחודיים, משום שהיא מתמצה בשיח אודות כוונת פגיעה מבלי להתייחס לשאלה האם כוונה זו יצאה אל הפועל. על כן, במסגרת בחינת התנהגות מסוימת ובדיקה האם מדובר בעבירת איומים, לא עומדת לבחינה שאלת כוונת מימושם.
יחד אם זאת, בעת בחינת אירוע המעורר חשד לביצוע עבירת איומים, נבחנת השאלה האם ברקע אמירת המלל המאיים, קיימת אפשרות מעשית מצד הגורם המאיים למימוש האיום אותו שיגר לעבר המאוים, ובחינה זו עשויה להכריע האם יוגש כתב אישום בעבירה זו או לא.
מהי עבירת האיומים?
ההגדרה של עבירת האיומים היא העברת מסר מאיים לאדם בכל דרך שהיא שעניינו פגיעה בגופו, חירותו, שמו הטוב, נכסיו או פרנסתו וזאת במטרה להקניט או להפחיד אותו. כמו כן, האיום יכול להישמע באוזני אדם מסוים ולהיחשב לאיום האסור על פי החוק, וזאת גם כאשר הפגיעה הגלומה במלל המאיים מכוונת לאדם אחר.
האם עבירת האיום מתגבשת רק כאשר יש כוונה לממש אותם?
חוק העונשין מונה שני סוגים של עבירות:
- עבירה התנהגותית – עבירה שמתגבשת על פי התנהגות המבצע אותה ללא קשר להשגת תוצאה מסוימת.
- עבירה תוצאתית – עבירה שמכוונת להשיג תוצאה מסוימת ומשלימה עצמה עם השגת התוצאה.
למול סיווג זה, מוגדרת עבירת האיומים כעבירת התנהגות. פירוש הדבר שהשאלה האם אמירה מסוימת מוגדרת איום או לא, לא תלויה בשאלה האם היא גרמה לפחד בקרב מי שאליו יועד האיום, אלא על פי טיב התנהגות המאיים בלבד.
כיצד ניתן לקבוע האם אמירה מסוימת היא איום או לא?
עבירת האיומים מהווה פגיעה מסוימת בחופש הביטוי לטובת שמירה על שלוות נפשו של כל אדם, היות שהיא מוציאה מתחולת חופש הביטוי את הביטויים אשר מעידים על כוונה להפחיד או להקניט. לצורך הכרעה בשאלה איזה ביטוי הוא לגיטימי ואיזה עולה כדי עבירה פלילית, נבחנת השאלה האם מאחורי האמירה שהשמיע המאיים עמדה כוונה להפחיד או להקניט את הצד המאוים.
באילו מקרים תגיש התביעה כתב אישום בגין אמירה בעלת תוכן מאיים?
לאור העובדה שמדובר בעבירה התנהגותית, התביעה אינה בוחנת האם הייתה מאחורי האיום כוונה לממשו, ואין לכך משמעות לעניין השאלה האם ביטוי מסוים מגלם התנהגות המגבשת את עבירת האיומים. על כן, די בעצם השמעת אמירה שמטרתה להפחיד כדי לגבש את העבירה ודי בכך מבחינת התביעה על מנת שיוגש על ידה כתב אישום.
יחד עם זאת, לאור מורכבותה של עבירת האיומים והיותה עבירת ביטוי, נוסחה על ידי פרקליט המדינה הנחייה מפורטת הדנה במקרים בהם ראוי להגיש כתב אישום למול מקרים בהם ייתכן ויהיה מקום לגנוז את התיק ולא להגיש כתב אישום בגינו. בין היתר נדרשת התביעה לבחון את טיב האיום ותוכנו, לצד בחינת מאפייני מערכת היחסים בין המאיים למאוים.
כיצד התביעה מתייחסת לעבירות איומים ברף נמוך?
התביעה המשטרתית, שהינה הגוף אשר מטפל במרבית התיקים הנוגעים לעבירות איומים, נוהגת להציע לחשודים רבים בעבירות אלו מסלול של הסדר מותנה. מדובר במסלול חלופי להליך הפלילי של הגשת כתב אישום, כאשר במסגרת הליך זה באפשרות החשוד להוות בעובדות המעשה, לשאת בעונש קל בדמות פיצוי, קנס או התחייבות להימנע מביצוע עבירה בתמורה לסגירת התיק בעניינו.
כיצד בוחן בית המשפט את האמירה וקובע כי היא מהווה איום?
כאשר בית המשפט בוחן את השאלה הזו, מנחה אותו פסיקת בית המשפט העליון לבחון את התוכן המאיים מנקודת מבט אובייקטיבית וזאת בנסיבותיו של המאוים. בהיבט המעשי, אם גבר אומר לבת זוגו כי הוא יהרוג אותה, בית המשפט אינו בוחן את האמירה מנקודת מבטה של בת הזוג, אלא בוחן באופן אובייקטיבי את המסר המאיים בנסיבות הנוגעות לאישה הסופגת את האמירה הזו מצד בן זוגה.
כמו כן, אף שבית המשפט אינו בוחן האם הייתה כוונה לממש את האיום, הוא עורך מבחן ושמו 'מבחן השליטה', שמסגרתו נבחנת השאלה האם מדובר באיום שאפשרות הביצוע שלו נתון בידי המאיים. ככל שמדובר באמירה ללא יכולת הוצאה לפועל מצד המאיים, בית המשפט ייטה לראות באמירה ככזאת המהווה גידוף אך לא איום.
עבירת איומים – די בכוונה להפחיד
אם כן, הכוונה הנבחנת ביחס לביטוי מאיים כלשהו, היא הכוונה להפחיד א הצד המאוים, ובמקרים מעין אלו התביעה צפויה להגיש כתב אישום כנגד מי ששיגר לאחר מסר שנועד להפחידו גם אם לא הייתה בליבו כוונה לממש את האיום.
יתרה מזו, גם אם יטען המאיים כי לא הייתה לו כוונה לאיים, תיבחן התביעה ובהמשך כך גם בית המשפט הדן בתיק, האם מדובר באמירה בעלת פוטנציאל להפחיד בהיבט אובייקטיבי. יחד עם זאת, הבחינה כאמור לא נעשית באופן מלאכותי, ונסיבותיו הסובייקטיביות של האירוע, כמו גם סוג השיח הנהוג בין המאיים למאוים, אינם נעלמים מעיני התביעה ובית המשפט.
לייעוץ ראשוני חייג 
חייג עכשיו
צור קשר