מהי תקיפה חבלנית? (מדריך משפטי)

עבירת תקיפה חבלנית, או תקיפה הגורמת חבלה ממשית, היא עבירת אלימות המופיעה בסעיף 380 לחוק העונשין, והיא חלק ממשפחת עבירות התקיפה.

עבירת התקיפה החבלנית היא עבירת תקיפה בדרגת חומרה בינונית, והיא מצויה בין עבירת "התקיפה סתם" לעבירת "החבלה חמורה".

הגדרת ה"תקיפה"

על מנת להבין מהי תקיפה חבלנית, נפנה לעבירת התקיפה הבסיסית המופיעה בסעיף 378 לחוק העונשין:

על פי חוק העונשין, תקיפה היא פעולה במסגרתה אדם מכה, נוגע, דוחף או מפעיל כוח על גופו של אדם בכל דרך אחרת, בצורה עקיפה או ישירה. זאת, מבלי לקבל את הסכמתו או אם השיג את אותה הסכמה דרך תרמית.

הפעלת כוח, על פי החוק, יכולה להתבצע גם על ידי הפעלת חום, אור, חשמל, גז, ריח או כל דבר או חומר אחר, אם הפעילו אותם בצורה שגרמה לקורבן לנזק או לחוש אי נוחות.

אם כן, מדובר בעבירה המוגדרת בצורה רחבה מאוד ואינה מסתכמת בתקיפה הקלאסית של הכאה, למשל, אלא מראה כי תקיפה יכולה להיגרם במגוון דרכים, ולא משנה מה מידת הכוח הפיזי שהופעלה.

כעת, נפנה להבין מהי "חבלה"

לפי סעיף 34כד בחוק העונשין, הוא סעיף ההגדרות בחוק, חבלה הינה: "מכאוב, ליקוי גופני או מחלה קבועים או זמניים".

אם כן, על מנת להיכנס להגדרת עבירה זו, על התקיפה להשאיר סימן כלשהו על גופו של הקורבן, המצריכה טיפול רפואי. החוק אינו מפרש מהו אותו "סימן", אך על פי פסיקת בית המשפט, התקבע כי הכוונה, למשל, לחתכים, שריטות, חבורות, המטומות (שטפי דם) ושפשופים.

חבלה חמורה, בניגוד לכך, הינה חבלה מסוכנת, אשר עלולה לגרום לקורבן למום או לנכות קשה. קרי, מדובר בפגיעה קשה ביותר, אשר עלולה להיוותר לקורבן לצמיתות.

את קיומה של החבלה ניתן להוכיח בדרכים מגוונות, ובהן:

1. תצלומים או תמונות של הקורבן לאחר אירוע התקיפה;
2. תיעוד ומסמכים רפואיים מבית החולים אליו הגיע הקורבן לאחר התקיפה;
3. באמצעות עדי ראיה שהיו בזמן או לאחר האירוע, למשל עוברי אורח או שוטרים שהגיעו לזירה וראו את המתרחש ואת הפגיעות על הקורבן.

רכיבים נוספים בעבירת התקיפה החבלנית

עבירת התקיפה החבלנית היא עבירת תוצאה.

לפיכך, על מנת להרשיע בעבירה זו, על התביעה להוכיח כי התקיפה היא הגרמה לחבלה. מנגד, על מנת להרשיע בעבירת התקיפה הרגילה, אין צורך להוכיח כי נגרם לקורבן נזק, אלא מספיק להוכיח כי התבצעה התקיפה.

מעבר לכך, היסוד הנפשי הנדרש בעבירה זו, קרי, "הלך הרוח" בו שהה הנאשם עת ביצע את העבירה הינו מודעות.

לפיכך, נדרשת מודעת מודעות לטיב המעשה, לנסיבות העבירה, ולאפשרות גרימת התוצאה העבריינית, דהיינו לחבלה שתיגרם לקורבן. אין צורך להוכיח כוונה לגרום לקורבן לחבלות, אלא די בהוכחת חוסר אכפתיות מצד הנאשם לכך שתיגרם החבלה.

הענישה בגין עבירת התקיפה החבלנית בנסיבות רגילות ובנסיבות מחמירות

בגין עבירת התקיפה החבלנית ניתן להטיל עד שלוש שנות מאסר כרף עליון, ולפיכך היא מוגדרת בדרגת "עוון".

עם זאת, אם העבירה בוצעה בנסיבות מחמירות, העונש מוכפל וניתן להטיל עד שש שנות מאסר, ובכך היא הופכת לעבירה בדרגת "פשע". ישנן שתי נסיבות מחמירות:

1. כאשר התקיפה שגרמה לחבלה הממשית הייתה כלפי בן זוג (לרבות ידוע בציבור ובן זוג לשעבר);
2. כאשר התקיפה התבצעה בצוותא, זאת אומרת כאשר התקיפה בוצעה על ידי שניים או יותר שחברו יחד לטובת ביצוע העבירה.

על מנת להגיע לעונש מוגדר בטווח הענישה, על בית המשפט לבחון הן את נסיבות המקרה הספציפי, למשל: סוג החבלה וחומרתה, המניע לביצוע העבירה, תוצאות החבלה ועוד.

כמו כן, בוחן בית המשפט את הנסיבות האישיות של הנאשם, ובהן גילו, עברו הפלילי, האם השתקם והביע חרטה עקב המקרה, ועוד.

מעבר לכך, מכיוון שעבירת התקיפה החבלנית כאמור מוגדרת כעבירת עוון, במקרים מתאימים ניתן לבחון אל מול התביעה האם ניתן לסגור את התיק בהליך של "הסדר מותנה".

בהליך זה, לא יוגש כנגד החשוד כתב אישום פלילי ולא יתנהל הליך פלילי בבית המשפט.

התיק כנגד החשוד יסגר רק לאחר שהחשוד עומד בתנאים שיקבעו במסגרת ההסדר, למשל תשלום קנס ופיצוי כספי למתלונן, כתיבת מכתב התנצלות, עמידה בתנאי תוכנית מבחן, התחייבות להימנע מעבירה ועוד.

סיום

אם כן, ראינו כי עבירת התקיפה החבלנית היא עבירת תקיפה המצויה במדרג בינוני, ועוסקת בפגיעות גופניות שניתנת לראיה בעין ונצרכות לטיפול רפואי.

בנוסף, ללא הוכחה כי התקיפה היא שהובילה לחבלה בגופו של הקורבן, לא ניתן יהיה להרשיע בעבירה זו.

כמו כן, בגין עבירה זו ניתן להטיל עונש של עד שלוש שנות מאסר, אך במקרה בו העבירה נעברה בנסיבות מחמירות, ניתן להטיל כפל עונש.