עבירה של סחיטה באיומים (מדריך משפטי)

סחיטה באיומים היא עבירה פלילית המצויה בסעיף 428 לחוק העונשין, וזוהי לשונה:

"המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו – מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו – מאסר תשע שנים".

נפנה להבין מהם איומים

לפי עבירת הסחיטה באיומים, איום ניתן לבצע על ידי כתב, דיבור והתנהגות. במילים אחרות, את עבירת האיומים ניתן לבצע גם בצורה עקיפה, מבלי להשמיע על הקורבן איום מפורש או לנהוג באלימות.

זאת אומרת, מדובר בהגדרה רחבה ביותר והתנהגויות ומחוות שונות יכולות להיכנס תחתיה. מה שנדרש הוא, שתשרה תחושת האיום על הקורבן, וכי האיום יהיה ממשי ולא בעלמא.

על מנת לבחון האם אכן יש בהתנהגות איום של ממש על הקורבן, ישנם מגוון שיקולים ונסיבות, ובהם: הקשר בין הקורבן למאיים וזהותם, אופי האיום, תדירותו ועוד.

ישנם מקרים בהם איום נוצר מתוך קוד דיבור המקובל בקהילה או בחברה מסוימת, אשר מתקבל בעייני הקורבן כמאיים (אף אם, למשל, בחברה אחרת אין זה כך).

לפיכך, כל מקרה נבחן לגופו על פי הנסיבות הספציפיות ואין כלל אחיד לשלל מקרי האיומים.

פגיעה שלא כדין – מהי וכלפי מה היא מופנית

על האיומים להתבצע "שלא כדין", דהיינו, אין מדובר באיום על מימוש זכותו החוקית של המאיים (למשל, זכותו לפנות למשטרה או לתבוע זכותו בבית משפט), אלא באיום שאינו חוקי, כגון פגיעה פיזית.

החוק מונה רשימה, שאינה סגורה, של סוגי פגיעות בקורבן, ובהן פגיעה:

1. בגוף.
2. בחירות.
3. בפרנסה.
4. בשם הטוב.
5. בצנעת הפרט.
6. פרסום דבר הנוגע לקורבן.

מעבר לאלו, מונה החוק הגדרת סל – "הטלת אימה בכל דרך אחרת", לתוכה ניתן להכניס סוגי פגיעות נוספים שהחוק לא מונה.

נפנה להבין מהי "הסחיטה"

על פי לשון החוק, משמעה של הסחיטה היא "להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו".

אם כן, היסוד הנפשי הנדרש בעבירת הסחיטה, קרי, "הלך הרוח" בו שוהה המאיים עת הוא משמיע את איומו, הוא כוונה לאיים על מנת להניע את הקורבן לפעולה, או להימנע מפעולה מסוימת.

במילים אחרות, בשביל להוכיח את עבירת הסחיטה באיומים, על התביעה להוכיח כי המאיים התכוון במעשיו לגרום לקורבן לפעול כפי שרצה, בין אם לעשות פעולה אקטיבית ובין אם להימנע מעשיית פעולה שהקורבן רשאי לעשותה.

כמו כן, אין צורך להוכיח את כוונת המאיים להוציא את האיום אל הפועל.

הענישה בעבירת הסחיטה באיומים

על עבירת הסחיטה באיומים ניתן להטיל עונש של שבע שנות מאסר כרף עליון, כאשר מדובר באיום שלא הוביל לתוצאה המבוקשת על ידי המאיים.

קרי, אף אם האיום לא הניע את הקורבן לעשות או להימנע ממעשה, עדיין התגבשו יסודות עבירת הסחיטה באיומים.

מעבר לכך, במקרים בהם האיום השפיע על הקורבן לפעול כדרישת המאיים, רף הענישה עולה לתשע שנות מאסר כרף עליון.

על מנת לקבוע את הענישה הראויה לכל מקרה ומקרה, בית המשפט יאזן בין קריטריונים שונים, כמו אופי האיום, חומרת האיום, תדירות האיום, כיצד השפיע האיום על הקורבן ועוד.

סיום

הדגש בעבירת הסחיטה הוא על הכוונה של המאיים להניע את הקורבן לפעולה מכוח האיום, ועל תחושת האיום הממשית שהוא משרה על הקורבן.

את האיום ניתן לבצע במגוון דרכים, וגם איום בלתי מפורש ואף איום שאינו יוצא אל הפועל יכולים ליפול תחת הגדרה זו.

כמו כן, טווח הענישה בעבירת הסחיטה באיומים הינו רחב ויכול להגיע עד לשבע שנות מאסר.

יתרה מכך, במקרים חמורים יותר, בהם הוכח כי האיום אכן הניע את הקורבן לעשיית פעולה או להימנע מפעולה, כמצוות המאיים, בית המשפט יכול להטיל עונש של עד תשע שנות מאסר.